<h1>ספר האסופות סימן כ'</h1>
<h2>דף מח.</h2>
דין סרכי אונות שאינן נסרכות זו בזו. אם נסרכת האונא בגרגרת [או בשמנונית של גרגרת] טרפה שכך מקויים בידינו, שהקנה אינה סותמת וזה לא תמצא אלא באונא הסמוכה לגרגרת שבחיי הבהמה היא עליונה. וכשהיא תלויה ברגלים היא תחתונה ואם נסרכת האומא בשתי הצלעות הקטנות הנתונות לכהנים עם החזה טריפה, ואין קורין בה ריאה שניקבה ודופן סותמתה, אלא כאלו נסרכת בחזה, ואם נסרכות בחזה או בשומן החזה, או בטרפשא דלבא שהוא שומן הלב, בין האומה בין האונות אפילו כחוט השערה טריפה, ואין לה בדיקה לאכשורי כלל, ואע"ג דאמר רב [מ"ט ע"ב] חלב טהור סותם, לא אמר רב בשומן הלב לסתום סירכא ניקבת החזה, אלא בשנקבו הדקין, ושומן שלהן סותמתן, בהן אמר רב דכשרה דאמר רב נחמן חלב העשוי ככובע אינו סותם בין בחוטי דתרבא דחדיא תרגומו של חזה בין בחוטי דתרבא דליבא שקורין שירלקות אבל אם נסרכת האונא למטה מן הגיד השוכן בחזה, כלפי ראשי הצלעות. מקום אשר תכלינה הצלעות תחת מן חזה, אז יצאו מכלל החזה ונכנסו בכלל הצלעות לפיכך האונות שנסרכו בצלע או גב האונות, עד מקום חתוכי דאוני למטה כשרה לפי שהיא מקום צר. שומנא דלבא דסריכא בטרפשא דכבדא כשרה. מה טעם, הריאה שניקבה תנן ולא שומן הלב שניקב חוטין הנמשכין מן חצר הכבד וסריכן בבשר שבין הצלעות, נישלוף החוט מן חצר כבד, ונראה אם ניקב חצר הכבד טריפה, ואם לאו כשרה. וכך פירשו לנו גאונים הקדמונים ע"ה ואזן הקטנה המונחת בכיס, וקורין אותה ענוניתא דוורדא בכל מקום שהיא נסרכת, אין לה בדיקה לאכשורי וטריפה וכשהריאה דבוקה או סרוכה בשומן הלב, אין הטבח רשאי לפרקו ולהכשירו בנפיחה שיש לחוש ולומר כי בקושי פרקו הבודק, ואע"פ שעולה בנפיחה טריפה, אלא מוציאין את הריאה בנחת, ומנענעין ונופחין אותה, אם היא מתפרקת מאליו בלא מישמוש יד הטבח, הואיל ואינה מבצבצא כשרה, אבל בענין אחר טריפה.
